42x35x45
2016 ,יצירה בחומר, יציקת פוליאסטר
פסל הלהבה נולד תוך כדי הקשבה להרצאה במסגרת לימודי לדוקטורט, לפני שנים. רושמת אני ורושמת, כך תמצאוני תמיד בישיבות ובהרצאות. קוים זורמים שיצאו מבין ידי אל הנייר, כאילו מעצמם, התפתלו ויצרו בעיני כעין להבה מתפרצת, ומצאתי שאני אוהבת את זה. החלטתי שזה היה הפסל הראשון שאצור מיד לאחר הגשת עבודת הדוקטורט.
להבה
בתנועה 1
22x23x69
2019, יצירה בחומר יציקת פוליאסטר
גם הפסל הזה נולד מעצמו, תוך כדי שרבוטים בשעת ישיבה. הקווים הזורמים שבו נדמו לי כתנועות ריקוד השואפות מעלה וממש בקשו ממני להתממש כפסל. יש מי שיראה בו להבה או אבוקה וגם זה בסדר מבחינתי. כל איש ודמיונו הוא. תהליך העבודה על פסל איננו גרף לינארי המתקדם בעקביות. התהליך כולל לבטים ונסיונות, חלקם מוצלחים וחלקם פחות, התקדמויות ונסיגות. פעמים נדמה שכבר כמעט סיימתי ואז באה ההארה או התובנה שגורמת לי להרוס ולהתחיל מחדש. פעמים הקריסה מתרחשת מעצמה! כך קרה בתהליך העבודה על פסל זה כשממש לקראת יציקת הפסל, בשלב שהיצירה מוכנה וגמורה ואני כבר שלמה איתה, הפסל התמוטט וקרס, ממש לגמרי! כפי שניתן להבין, בניתי אותו מחדש, ומשופר אפילו לדעתי ולהפתעתי.
בתנועה 2
22x22x43
2019, יצירה בחומר יציקת פוליאסטר.
כרגיל אצלי, במהלך היצירה של פסל אחד, הראש והדמיון כבר עובדים שעות נוספות גם על השלב הבא בעיבוד ומיצוי רעיון הפסל המתהווה, לקראת ביטויו בפסל הבא. התנועה הזורמת ושואפת למעלה, בה התנסיתי ב'בתנועה 1' התגבשה הפעם לרעיון של 'בתנועה 2', תחילה בדגמים קטנים ואחר כך בבניית הפסל עצמו 2019,
בתנועה 3
45x13x72
2021, יצירה בחומר יציקת פוליאסטר.
גם הרעיון לפסל הזה נרקם בעת ישיבה, כשאני משתתפת פעילה ובו זמנית היד רצה על פני הנייר. התפתלות שתי זרועות הפסל זו כנגד זו עד למפגשן זו עם זו נדמית בעיני לריקוד זוגי מענין, שיש בו התרחקות ואחר כך התקרבות. בסדר מבחינתי שהצופה יראה בזה משהו אחר ככל העולה על רוחו
התהוות
59x18x15
2021, יצירה בחומר, יציקת אקריל
הפסל 'התהוות' התחיל במספר דגמים קטנים מחומר. כביולוגית בנשמה, המשחק עם הסליל הכפול המתפתל סביב עצמו עורר בי מיד אסוציאציה של DNA, והרי הוא הסיבה וההסבר לאופיו ותכונותיו של כל חי.
חברות (friendship)
59x18x15
2021, יצירה בחומר, יציקת אקריל
איזה כייף שיש חברים.... וכל מילה נוספת מיותרת.
מעגלי חיים
25x24x27
2018, יצירה בחומר, יציקת אקריל
הזדקנותה של אמי ז"ל, חשפה אותי לשינויים, קשיים והתמודדויות. הציבה בפני אתגרים יומיומיים בטיפול ובתמיכה בה. לא אחת תהיתי איך והיכן היא רואה את עצמה בהווה וכיצד היא זוכרת את עצמה בעבר הרחוק כיצד היא מבינה את המציאות? על מה היא חושבת כשהיא מביטה בנכדיי?
הפסל מתמקד בדמותה של אמי ובדמות נכדתי - גיל, כבת דמותה הצעירה של אמי. החלל שבין שתי הדמויות בוחן את היש/נעדר, הדינמיקה והקשר שביניהן ומייצג את מעגלי החיים.
החלל שבין שתי הדמויות הוא 'אין' שמדגיש את ה'יש' ובוחן את הדינמיקה שבין הזקנה לבין הילדות, הקשר האמיץ שביניהן ומעגלי החיים שכולנו חווים בדרך זו או אחרת.
מחווה לעליית יהודי אתיופיה
33x39x37
2018, יצירה בחומר, יציקת אקריל
העניין שלי בעליית יהודי אתיופיה ארצה, והמודעות שלי לתרבותה של הקהילה כמו גם לקשיי קליטתם ולמסע הייסורים שעברו בדרכם לישראל התחדדו בעקבות פעילויות חינוכיות שיזמתי וארגנתי עבור התלמידים בבית הספר התיכון בו שמשתי רכזת פדגוגית בזמנו, פעילויות שמטרתן היתה חשיפת התלמידים למגוון פניה ומרכיביה של החברה בישראל. כך יצא שכאשר החלטנו, בעמותת 'אמן בעירו' בכפר סבא, ליצור עבודות עבור התערוכה 'גלוקאלי', לכבוד שנת השבעים למדינה, מצאתי עצמי מחפשת חומרים ומידע לגבי עליית יהודי אתיופיה ומסעם הרגלי המפרך בסודן. צילום קטן של אם צעירה הנושאת את עוללה על גבה תוך כדי צעידתה במדבר כבש את ליבי והחלטתי לפסלו, כמחווה לעליית יהודי אתיופיה. הצילום המקורי שמור עמי. מי יודע, אולי יום אחד עוד אמצא את אותה אם אמיצה.
אמהות 1
3718x31x
2018, יצירה בחומר, יציקת אקריל,
להפוך לסבתא פרושו לחוות את הפיכתם של ילדי ובני זוגם להורים, להתפעל ולהתרגש מהתבגרותם, מהשינוי שהם עוברים. כשאת סבתא לשמונה מתוקים קטנים את מתפעלת מהשינוי הזה מחדש, לפחות שמונה פעמים בחייך. הפסל 'אמהות 1' נולד בעקבות צילום מרגש של אחת מבנותיי החובקת את ילדה – נכדי.
אמהות 2
21x22x40
יצירה בחומר, יציקת פוליאסטר,
תוך כדי העבודה על הפסל 'אמהות 1' נבט בי הרעיון והרצון להביע את החמלה האמהית כפי שהיא בעיני, את הרחמיות ןהחמלה הנשית המערסלת בתוכה, פיזית ונפשית, את היצור המתהווה. בחרתי ליצור פסל מופשט שעשוי קוים מעוגלים וזורמים ומתמצת בעיני את האמהות לתחושה של רחם עוטף, מחבק ומגן המקנה בטחון ובעיקר מהווה בית גידול רגשי לדור הצעיר הנובט מרחם זו.
פרידה מהורי
55x25x37
2020, יציקת חומר, יציקת ברונזה,
צילום קטן של הורי, מאושרים ואוהבים ערב חתונתם, ניצב שנים ארוכות בסלון בית הורי. רק אחרי שאמי נפטרה ובית ההורים התרוקן לגמרי, הבנו, אחי ואני, עד כמה היה הצילום הזה משמעותי עבורנו וכנראה גם עבור הורינו. בפסל 'פרידה מהורי', שנעשה אחרי מותה של אמי לפני כשלוש שנים, ניסיתי לשמר בעיקר את ההרמוניה ששררה ביניהם, את האהבה והאושר הנשקפים מצילום זה. ליצירת הפסל קדמה התלבטות רצינית, האם אצליח לבטא לא רק את הדמיון האנטומי אלא בעיקר את אווירת היחד והאושר שלהם ביחד הזה, כפי שהצילום הזה מבטא בעיני. ה'קפיצה למים' עם ההחלטה לתת לצילום הזה תלת מימדיות היתה מחייבת מאד מבחינתי, והביאה לתהליך יצירה מרגש ומאתגר.
יחד
28x43x24
2020, יצירה בחומר, יציקת אקריל,
פטירתה של אמי לפני כשלוש שנים היתה עבורי פרידה סופית מהקן החמים הנקרא הורים, ושימשה השראה ליצירת סדרת פסלים בנושא. צילום קטן של הורי ערב חתונתם, אוהבים ושמחים זה בזו, שניצב תמיד בסלון ביתם, קבל תלת מימדיות כפסל ברונזה. תוך כדי התמודדותי עם יצירת הפסל 'פרידה מהורי' נולד הרצון לצעד הבא, פסל שימצה את ה'ביחד' המאושר שלהם, את אהבתם, את התמיכה ההדדית האין סופית שהיתה ביניהם, שידגיש תחושה ואווירה תוך ויתור על הפרטים הפיזיים הפעם. הפסל מתאר שתי דמויות חבוקות, שכל אחת היא המשכה של השנייה בתוך קו מעגלי, רציף וזורם, המשרה, כך אני מקווה, תחושת 'יחד'.
היונה נכלמת
31x21x21
1998, יצירה בחומר, יציקת אבן,
בשנת 1995 היה נדמה שכמעט כמעט ונגענו ביונת השלום הנכספת, היה נדמה שהנה והיא כבר פורשת כנפיה ועפה לה עם בשורת השלום בפיה. כמעט.... אירועים קשים מאד שהתרגשו ובאו עלינו אחר כך ניפצו את החלום והשיבו את פני יונת השלום ריקם. מאז היא עדיין נכלמת, והיא עדיין מחכה לשעתה כי תבוא.....
